החשיפה לדרום

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | שי גיטרמן (25/07/2004)

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב email
אימייל

תודה ענקית למגזין אדרנלין שנתנו אישור לפרסם את הכתבה.

הדרום הפך להיות מרכז סקייטבורד לא קטן, ספוטים מעולים, סקייטרים מוטרפים והרבה "גוד ויבז", בפעם הבאה שאתם יוצאים לטור מחוץ לעיר סמנו את הדרום על המפה ותיהנו מחווית סקייט משובחת.

היו זמנים, כשעוד הייתי זעטוט על סקייט, הסתובבתי ברחובות חיפה עם הסקייט וזה היה כל עולמי, פה היה הספוט שלי, שם היה הקרב שלי, לא הכרתי יותר מזה. כל זה היה עוד לפני תקופת האינטרנט (וואו, אני ממש זקן !!) ולא היה שום קשר עם סקייטרים במקומות אחרים.

באיזה שהוא שלב התחילו לזרום אלי שמועות מוזרות שיש עוד יצורים כמוני במקומות שונים ומרוחקים חוץ מחיפה, ללא היסוס עליתי על האוטובוס הבין-עירוני הראשון במטרה לפגוש את אותם יצורים.

ההפתעה הייתה גמורה כשגיליתי שלא משנה לאן נסעתי, בכל מקום היו סקייטרים ששמחו לראות יצור מוזר כמוהם.

אחד המקומות שאהבתי תמיד להגיע אליהם היה תל-אביב, כי שם היו סקייטרים "אמיתיים", תמיד הם היו יותר טובים ועם יותר סטייל, תמיד היה להם ציוד חדש ובגדים יותר יפים משלי.

סקייטבורד בדרום

הדרום הפרוע
(צילום: שי גיטרמן)

לאט לאט, במשך השנים השתכללתי, עברתי להתנייד על אופנוע ומשם לרכב – מכונת הניידות המושלמת והנסיעה ברחבי הארץ לחיפוש ספוטים וסקייטרים הפכה לדבר שבשגרה.

היום, המצב שונה אך דומה כאחד, בוזגלו מדימונה נכנס לאינטרנט ורואה תמונה של הפליפ שביז'ו מקריית שמונה עשה בדיוק לפני חצי שעה ורץ לפרסם אותה בפורום. כולם יודעים על כולם.

ביחד עם זאת, עדיין קיימת תחושת האחווה המיוחדת בין כל הסקייטרים בארץ כאילו אנחנו עדיין זן מיוחד ונדיר, במיוחד במקומות מרוחקים ממרכז הארץ שסצינת הסקייט שם פחות המונית.

אחד מאיזורים אלו הוא איזור דרום הארץ ששם  הריחוק ממרכז העניינים השאיר את סצינת הסקייט על אש קטנה. בסוף חופש חנוכה החלטנו אני ובועז אקינו לרדת לסוף שבוע למסע מחקר באיזור הדרום , או אם אתם רוצים לדייק גיאוגרפית – איזור צפון הנגב…

ידענו שיש שם סקייטרים לא מעטים וספוטים לא רעים אבל, בכל הכנות, היינו באמת מופתעים לטובה ממה שהולך שם.

היום הראשון

"עצמים במראה נראים יותר קרובים מאשר הם באמת", מכירים את המשפט הרשום על מראת המכונית. באר שבע היא בדיוק הפוך, היא נמצאת הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לרובינו, לכל מי שתגידו לבוא לב"ש, התגובה הראשונה תהיה "עזוב, רחוק מדי!!", אבל זה כווולה שעה מת"א, כמו נסיעה מת"א לחיפה אבל בכיוון החם יותר.

לאחר שאספנו את הבאר-שבעי הראשון שלנו לאותו סוף שבוע, אורי פיטוסי שנועד להיות המארח שלנו, המשכנו לקריית הממשלה שזהו הספוט המרכזי בעיר, המקום המדהים הזה מכיל כל מה שצריך לסשן טוב, קרבים, 7 מדרגות, 3 מדרגות, לדג' של 15 מדרגות (!!) ועוד כל מיני שטויות. שם תוכלו למצוא את רוב הסקייטרים נוסעים בכל יום ובמיוחד בסופי שבוע. סיבוב קצר מסביב לבניין גילה לנו עוד כמה נקודות מעניינות (בנקים).

באמצע הסשן הגיע פתאום אלי יופה, אחד הסקייטרים הוותיקים באיזור, לבוש בטוקסידו מהודר ונראה כאילו הוא כרגע יצא מפגישה עם ביל גייטס, "הייתי ביום הולדת" היה התירוץ שלו , אבל נוותר לו כי בכל זאת מגיע לו כל הכבוד על הפעילות שלו ושל חבריו, שבזכותם הסצינה הגיעה למה שהיא היום.

כדי להבין מה הולך שם באמת תפשתי את אלי לשיחה אישית:

כמה זמן אתה נוסע באיזור?
12 שנה אני נוסע בבאר שבע.

איך היה שהתחלת לנסוע?
בתחילת שנות ה-90 הסקייטבורד היה במצב רע בכל העולם, היו באיזור כמה סקייטרים מפוזרים במדבר (סיימון משדה בוקר), אבל 3 שנים נסעתי כמעט לבד.

מאז ועד היום העניינים התהפכו לגמרי, מה עשית כדי לשנות את המצב?
ממש רציתי שיהיה עוד מישהו על 4 גלגלים שיסע איתי, לכן כל פעם שראיתי סקייטר, לקחתי אותו תחת חסותי, נתתי לו עצות ועזרתי לו להתקדם, לאט לאט הצטרפו אלי לסשנים ברנגה, ליאור, איתמר, ערן, איתן ועוד כמה חבר'ה. ב-98 פגשנו את אורי פיטוסי ודוד רוזן, לקחנו אותם תחת חסותינו (דם טרי…) וככה בכל סשן ראינו את ההתקדמות, כל פעם מישהו חדש הגיע, מישהו קנה סקייט חדש והיום פתאום צפוף לנסוע בקרייה, לא יאמן.

היו גם כמה אירועים שארגנתם, נכון?
עכשיו שיש לנו מספיק כוח ואפשרויות לעזור לכל הסקייטרים החדשים התחלנו אני ,סיימון, ערן, חן וכל מי שמוכן לעזור – לארגן אירועים כדי לקדם את הענף פה בדרום.

שינו 2 אירועים עד היום, אחת הייתה תחרות מחתרתית בקרייה לחבר'ה המקומיים (קנינו את הפרסים מהכסף שלנו בעזרתם של וואנס ולייט-וויב), כל רגע היינו בטוחים שמעיפים אותנו משם כי לא היו אישורים, המקרופונים לא עבדו וצעקנו כל התחרות , וללא פרסום כמעט הגיעו 100 איש שכמעט כולם מב"ש.

האירוע השני היה הפנינג גדול יותר ומאורגן, בנינו באנקים במדרחוב, היו אישורים, חסויות, פרסים והגיעו 1000 איש בערך מכל הארץ.

יש תוכניות לזמן הקרוב ?
יש תוכנית לאירוע בפסח, אנחנו עדיין בשיחות למשהו הכי גדול שהיה פה אי פעם, תהיה עזרה מכמה גופים גדולים, האירוע יהיה כנראה באחד המועדונים בעיר ויהיה מקום להמון אנשים.יש גם מחשבה לשלב באותו אירוע גם אירוע DIRT עם הבייקרים (קפיצות עפר עם אופניים), הכל עדיין פתוח.

לאחר החימום בקריית הממשלה המשכנו להסתובב בעיר בחיפוש אחר הבטונדה חסרת המזל הבאה. החיפוש לא נמשך יותר מכמה דקות וכבר עיניו החדות של בועז נצנצו מרוב התרגשות ליד כל מעקה, גאפ או לדג' שעברנו, רשמו כל ספוט בראש כדי לזכור להגיע אליהם ביום למחרת. בדרך עצרנו בלדג' ארוך ונמוך שסתם כיף לעשות עליו גריינד ארוך (אורי עשה עליו גריינד עם גראב, ככה סתם בשביל הכיף) ובעוד פארק קטן שנמצא בשכונת עין-גדי מלא בקרבים מושלמים בכל מיני גבהים.
הלילה ירד וגמרנו את הערב בביתו של אלי וחברתו מעבירים צחוקים על החתול הג'ינג'י הענק של אלי. (הוא ממש ענק – בגודל של כלב)

היום השני

כמה מכם קמו אי פעם ביום שבת ב-9 בבוקר כדי לנסוע על סקייטבורד? תאמינו לי שזה אחד הדברים הכי כיפים לעשות (אם מתעלמים מההאנג-אובר), אין אף אחד ברחובות, אפשר לנסוע איפה שרוצים ויש את כל היום עד שיחשיך.

באר שבע ביום שבת ב-9 בבוקר נראת כמו כל עיר אחרת באותה שעה – עיר רפאים (כולל כמה שיחי-מדבר עגולים,כמו שרואים במערבונים, מסתובבים להם ברחובות).
לאחר כמה נסיונות שווא לנסוע בשני מקומות, (אחד גדול מדי ואחד העיפו אותנו) מצאנו את מקומינו במדרגות של תחנת הרכבת, אולי ענק של בועז מעל הרייל וממשיכים הלאה לשחק בעוד כמה מיני-ספוטים באיזור.
בשלב מסויים החלטנו לחתוך לכיוון ערד כי היום קצר והמלאכה עוד מרובה.

ערד

הדרך לערד הייתה מצחיקה, לאחר היציאה מבאר שבע נראה כאילו לא מגיעים לשום מקום, מדבר, גמלים ובדואים בכל כיוון, אבל אז פתאום משום מקום צצה לה ערד מבין הדיונות. במבט ראשון העיר נראת כמו המקום האחרון שתמצאו בו סקייטרים ברמה. ידענו שיש ספוט מרכזי אחד שנמצא במרכז המסחרי בעיר (נראה לי שיש רק מרכז מסחרי אחד).

איזה יופי של ספוט, במרכז עומדת לה במה רחבה ועליה קרבים בשני מפלסים, בסוף הקרבים יש דרופ בגובה הבמה וגאפים קטנים וגדולים מכל הכיוונים של הבמה.

10 דקות לאחר שהגענו השמועה התפשטה והגיעו למקום כמה מהסקייטרים המקומיים, ג'ני סורוקובוי, אסף מנדלוביץ' שנשבר לו הציר מיד לאחר שהגיע, פיטר כהן ועוד מקבץ נאה של גלגשנים (יעני סקייטרים) – הסשן יצא לדרך בעוצמה מלאה, פרונט-קרוקט מושלם של פיטר, אולי ענק של בועז מעל גאפ לא הגיוני, פליפים ו"SHOVE IT" סטייליסטים מהבמה וסקייט אחד שנכנס בתוך רגל של עובר-אורח תמים (אבל הוא היה שיכור, אז הוא לא יזכור). בשלב מסוים הגיע זקן נחמד עם חפיסת שוקולד ביד ואיכשהוא בעזרת פנטומימה עם מבטא רוסי הוא הצליח להעביר לנו את המסר שמי שיעשה את התרגיל הכי יפה יזכה בחפיסת שוקולד, תחרות Best Trick נוסח ערד. בסופו של דבר שכנענו אותו שכולם עשו את התרגיל הכי יפה והוא העניק לנו את החפיסה.

פה אחד הוחלט לעבור הלאה ללדג'ים שבשכונת חלמיש הנמצאת 3 דקות הליכה משם. גם פה אני אשתמש במשפט "איזה יופי של ספוט" כמו קודם, 2 לדג'ים , אחד של 8 מדרגות שעליו ג'ני הביא בלי בעיה נוז-סלייד יפה ובהמשך מונח לו עוד לדג' קצת יותר גבוה ופחות ארוך (5 מדרגות).

אסף היה כנראה הכבשה השחורה באותו יום כי לא מספיק שנשבר לו הציר חצי שעה קודם לכן, באמצע הסשן על הלדג', הסקייט "שבור-הציר-חסר-המזל" שלו קיבל פגיעה ישירה של שקית מים מאחד השכנים הממורמרים (ובאותו רגע ממש, סובבתי את הקרסול בניסיון לצ'ין-צ'ין על הלדג').

אסף מספר לי שלמרות מקרה שקית המים התושבים לא לוקחים קשה את עניין הסקייטבורד בעירם ולא מציקים יותר מדי, זה מה שיפה במקום שעדיין לא מודע לעולם הסקייטבורד כמו בערים הגדולות.

הערב התחיל לרדת והחלטנו שכדאי להתחיל לחתוך מזרחה לתחנה הבאה שלנו.

"….היה היה מושב בשם שדה ניצן…..ויאמר אלוהי הסקייטבורד – סקייטפארק ! – ויהי סקייטפארק !!"

מי? מה? איפה? שדה מה? ניצן?

10 ק"מ מגבול מצריים יושב לו סיפור הצלחה. עד לפני כמה חודשים חיו בשדה ניצן בשלווה כמה עשרות משפחות ו6-7 סקייטרים. לסקייטרים לא היה הרבה לאן ללכת חוץ ממגרש הטניס המקומי שבו הם אילתרו כל מיני רמפות, קרבים וריילים העשויים משאריות של שאריות. יום אחד קמו הסקייטרים בבקשה למועצת המושב שיבנו להם סקייטפארק, אז מה! אין כמעט עיר / יישוב שבהם לא קמו דורות על דורות של סקייטרים וצעקו לעירייה שיבנו להם סקייטפארק.

ההבדל המכריע הוא שמועצת שדה ניצן פנתה לאחד התושבים, נקרא לו איצ'ו וביקשו ממנו לברר במה זה כרוך. 2-3 חודשים מאוחר יותר ואת הרמפות המאולתרות שהסקייטרים בנו מסתירים כעת באנק ענקית, פירמידה טובה, וקוארטר מעולה שנבנו מכספי המושב. אז כל כבוד על החלטת המועצה וכל הכבוד לאיצ'ו על לקיחת המשימה וכל הכבוד לסקייטרים בעלי התושיה.

לשדה ניצן הגענו בשעות הערב שם חיכו לנו הרבה יותר סקייטרים ממה שזכרתי שהיו בביקורי האחרון, טוב, זה טבעי שמספר הסקייטרים יגדל כשיש פארק מתחת לאף!

לפארק מגיעים מדי פעם סקייטרים מכל איזור הדרום, אך הוא משמש בעיקר כספוט הביתי של גולשי המושב: אור, נבו, דרור, חן, שי, עוד כמה שנוספו מאז ומצטער את מי ששכחתי.
המוסיקה, האורות בלילה והבריכה הצמודה רק מוסיפים לאווירה המגניבה ששוררת שם בכל מקרה ע"י הסקייטרים-מושבניקים שיודעים לעשות כיף בכל מצב. במהלך הסשן ראינו את דרור עם נוסליידים על הלדג' שבפירמידה, פליפים מעל הפירמידה ועל הבנק של סקייטר נוסף וכמובן שחיטות של בועז שכל הזמן אמר לי כמה הוא מקנה בילדים שיש להם סקייט-פארק משלהם.

חוץ מהפארק, לא רחוק מהמושב יש סט של 6 מדרגות בבית ספר הסמוך ששם הולכים כולם לנסוע שרוצים להרגיש קצת בטון מתחת לרגליים. את הערב סיימנו באפיסת כוחות אבל עם חיוך על הפנים.

הגיע הזמן לחזור צפונה, אבל לא יעבור הרבה זמן עד שאני אמצא את עצמי שוב יורד דרומה , זה בטוח !!! זה כדאי !!

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב email
אימייל

כתבות נוספות

סקייטפארק אופניים פתח תקווה כל הרמפה
מגזין אדרנלין

איפה נכנסת המיני ראמפ בכל הסיפור הזה? | אדרנלין (2006)

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | שי גיטרמן (26/07/2006) | פעם היו היה הפריסטייל, סלאלומים וכל מני דברים מטופשים (אבל כיפים), אח"כ הגיעו הבריכות והוורטים, אח"כ הגיע תור הסטריט והיום הכל מעורבב וכולם עושים מה שבא להם. אז איפה נכנסת המיני ראמפ בכל הסיפור הזה ?

המשך למאמר >>
מגזין אדרנלין

דני ויי ודה וון סונג זוכים בפרס "קטע הוידיאו הטוב ביותר" של TWS | אדרנלין (2006)

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | ליאור צלרינג (14/06/2006) | זה לא סוד שסרטי הוידיאו שחברות סקייטבורד מוציאות כל שנה חשובים להן מאד.הם חשובים בגלל שהן מייצגים את הטים במלואו

המשך למאמר >>
מגזין אדרנלין

פה זה כי טוב? | אדרנלין (2006)

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | שי גיטרמן (13/05/2006) | ב-3 שנים האחרונות התחילו לזרום לישראל טיפין טיפין חבורות של סקייטרים, גולשים, צלמים ועורכי מגזינים מחו"ל כדי לראות ולטעום מה הולך פה בסצנה

המשך למאמר >>
מגזין אדרנלין

סשן של טים ZION ברעות | אדרנלין (2006)

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | שי גיטרמן (02/02/2006) | טים ZION החליט לבקר בעיר רעות ולחקור את קצת הספוטים ביישוב. לא על כל סשן סקייטבורד אני יושב וכותב פה, אבל בסשן הספציפי הזה היה בו משהו מיוחד

המשך למאמר >>

האם הביקורת עזרה לך?

לדירוג לחץ על הכוכב

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר מדרגים 0

בינתיים אין מדרגים, בואו להיות הראשונים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *