סקייטבורד באולימפיאדה – כנראה שיש חיה כזו

בבייג’ין מתכננים לקיים תחרויות גלישת גלים, למרות שגלישת גלים הוא ענף האקסטרים האולטימטיבי, הוא שנים הלך בכיוון של הכרה האולימפית, ספורטאי הגלישה מזמן אינם אותם BEACH BUMS שהיו בשנות השישים ורובם הם אתלטים מצוינים ששומרים על אורך חיים מופתי, סבב הגלישה המקצועי, ה ASP הוא אחד מהסבבים הצפופים והאכזריים שנמצאים בכל ענף ספורט, זו לא הייתה הפתעה שהספורט ייהפך אולימפי אחרי שנים של התמסדות בכל מיני מסגרות, לטוב ולרע.

למרות שהנשמה של הספורט לעולם לא תיפגע, ישיבה באולימפיאדה עושה את השינוי שלה, אולם חברות הגלישה והגולשים מקפידים לשמור על הרוח החופשית של הספורט עם תחרויות ראווה שונות, צילומי סרטים חתרניים ותמיכה בגולשים חופשיים.

אולם התכנון הוא שב-2012 עוד ענף ספורט אקסטרים ייכנס כספורט ראווה לאולימפיאדה וזה יהיה הסקייטבורד (ככל הנראה רק רמפות וורט בהתחלה), למרות היותו ספורט מרדני ואינדבדואלי. הסקייטבורד שגדל בשנים האחרונות לממדים עצומים
(יותר מ-12,000,000 מחליקים בארה”ב בלבד) מעניין הרבה עסקנים. העניין המיוחד בצירוף הסקייטבורד לאולימפיאדה, הוא לא הכוונה או הרצון (שלא היו לאף אחד), אלא הנסיבות.

סבב הסקייטבורד העולמי בניגוד לסבב הגלישה המקצועי לא נחשב פרמטר לקביעת גדולתו של מחליק, רוב המחליקים לא מתחרים בסבב ואם כן זה רק בגלל לחץ של הספונסרים. מחליקים רבים אינם חיים אורך חיים ספורטיבי ורובם בכלל לא רואים את עצמם כספורטאים לגיטמיים, הסקייטבורד נחשב בעיניהם לאומנות הרחוב ורובם מעדיפים לטייל ולהחליק במקומות שונים מאשר לנסוע מתחרות לתחרות.

במשך שנים ניסו גורמים כלכליים בסקייטבורד להשאיר את הענף עצמאי, לא מאוגד ולא מאורגן, להשאיר אותו חופשי כפי שהוא, אולם הצרה הגיעה מכיוון לא צפוי ארגוני הרולרים שיושבים כבר הרב הזמן בתוך הביצה האולימפית (גם בהחלקה אומנותית וגם במהירות) ניסו לנכס לעצמם את הספורט ולהיות הנציגים שלו בוועד האולמיפי למרות שלא היה להם שום קשר לעניין!, אבל לא רק הם, אפילו אירגוני כדורגל שונים וכל מיני מוטציות אחרות ניסו לקחת בעלות על הספורט.

לנוכח בעיה זו לא הייתה ברירה לנציגי הענף ובעיקר לנציגי חברות הסקייטבורד, אלא לנסות להתאחד על מנת שיהיה לפחות לאנשים מהענף שליטה איך הספורט יראה באולימפיאדה.