סקייטבורד – מבוא

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | ליאור צלרינג (01/12/2002)

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב email
אימייל

תודה ענקית למגזין אדרנלין שנתנו אישור לפרסם את הכתבה.

אנחנו מדברים על סוף שנות השישים, תרבות הגלישה בשיאה והסקייטבורד האח הקטן מתחיל את צעדיו הראשונים מחוץ למים.

"אוף!!! שוב פעם אין גלים!" זה אחד מהקולות שגרמו לסקייטבורד להתחיל.

למרות שגרסאות שונות של הכלי היו מצויות ברחבי העולם כולל הוואי ואנגליה, הולדת הסקייטבורד שייכת לעיר סנטה ברברה שנמצאת בקליפורניה, שם הומצא ה SIDEWALK SURFING על ידי גולשים שחיפשו לגלוש גם כאשר אין גלים.

 ב-1963 בבית ספר בשכונת הרמוסה התקיימה התחרות הראשונה שכללה בעיקר "סלאלומים" כלומר מעבר בין קונוסים (כמו מכוניות), דבר שנדיר למצוא היום בתחרויות בעולם ואם כן זה בדרך כלל בשביל לעשות צחוקים עם החבר'ה.

לא לקח הרבה זמן שהדבר החדש יתפשט לכל עבר ויהפוך ללהיט היסטרי כולל חברות מיוחדות, סרטים ועוד אולם כמו כל אופנה, גם אופנת הסקטבורד עתידה היה לדעוך במהירות בה עלתה ובסוף שנות ה 70 ירדה ההתלהבות באופן דרסטי דבר שנבע מפציעות רבות של גולשים, חוסר השקעה בקידום הספורט – במיוחד ברמה הטכנולוגית של הציוד ואיבוד ההתלהבות של הרבה מהמחליקים.

ההתלהבות אכן ירדה, דבר שגרם לתהליך מעניין יותר וטוב יותר, נוצרה חבורה של מחליקים שהתאהבו בספורט והבינו כי זה לא גימיק או משחק זו דרך חיים שלמה, הבולטים ביניהם היו חבורת "דוגטאון", חבורה של מחליקים רציניים שלמרות הירידה בכמות, דאגו להעלות את האיכות. הם היו גולשים בתוך בריכות ריקות והעלו כל הזמן את רף הרדיקליות של התרגילים , אחד מהבולטים בחבורה היה דואיין פיטרס (שפעיל עוד היום).

מלבד התקדמות הספורטיבית החבורה גם הטוותה את האופי המיוחד של הספורט שקיים עד עצם היום הזה והכוונה היא לאופי מרדני, קשוח ועצמאי . היא קשרה את הספורט לסגנון חיים אקטיבי הכולל קשר חזק למוזיקת פאנק (אחרי זה היפ הופ), לאומנות מודרנית והרבה כיף ובלאגן. הסקטבורד החל לבנות לעצמו קהל מאמינים הדוק שגדל כל הזמן, הפעם לא היה מדובר בגולשים שמחפשים מה לעשות כשאין גלים אלא באנשים שמתחילים לחיות את אורח החיים החדש.

ב-1978 עולם הסקטבורד קיבל מתנה אדירה ששינתה את פניו לנצח, ילד צעיר בשם אלן גלפנד שכינויו היה "אולי" המציא קפיצה שבה הוא נותן מכה קטנה לזנב הסקייטבורד ומצליח להתרומם באוויר, ללא שימוש בידיו או ברגל על הקרקע (תרגיל הנקרא "בונלס") טכניקות שהוא פופולריות עד אז וגם קצת אחרי זה.

סקייטבורד בריכה נטושה

לקח קצת זמן עד שאנשים עיכלו את הרעיון אולם לאחר מכן הכל התחיל להראות אחרת, ה "אולי" או כפי שנקרא "אריאל ללא ידיים" שימש כבסיס אדיר לתרגילים חדשים וגם כיום הוא התרגיל הראשון שצריכים ללמוד על מנת להתחיל להתקדם בסקייטבורד מקצועי, 90% מהתרגילים מבוססים על אותו רעיון של ה"אולי" והוא: נותנים דחיפה עם הרגל האחורית שעומדת על זנב הסקייטבורד וקופצים למעלה תוך כדי משיכת הרגליים כלפי מעלה, נשמע פשוט לא? אבל הדבר מצריך לא מעט אימונים,אחרי שמבינים את זה הכל יותר קל.

שנות ה-80 היו בסימן של "קאמבק" אדיר של הספורט, הפעם הוא היה מלהיב יותר ומלוטש יותר. רמפות ענק נבנו בכל מקום והחל להסתמן דור של מחליקים צעירים שישנו את גבולות הספורט ביניהם: טוני הוק, טומי גררו, רודני מולן, טוני מגנוסון, סטיב קאבלרו ועוד…

ההתלהבות שוב עלתה ואיתה גם התעשייה שהחלה לייצר מוצרים מקצועיים יותר בהתאם לרמה הגבוהה של המחליקים. לקראת סוף שנות ה-80 הסקטבורד גם הגיע לישראל וגם כאן סחף חבורות של צעירים לרחובות ולרמפות בבריכת גורדון ובסינרמה.

כאשר אחת מהדמויות הבולטות באותה תקופה היה אלוף ישראל לשעבר רובי עדי שכיום הוא מנהל של הסקייטפארקים (מגרשי החלקה עם רמפות) הנקראים "ספורטק" בתל אביב וברעננה.

תחילת שנות ה-90 שוב היו בסימן ירידה של ענף הסקייטבורד, בעיות עולמיות יחד עם חוסר יציבות של התעשייה גרמו לעסק לקרוס שוב לסצנה קטנה וסגורה. אך כמו בפעם שעברה הכל היה לטובה, הספורט המשיך להתפתח מבחינת תרגילים כאשר המחליק האגדי רודני מולן ואחרים מפתחים תרגילים רבים מאוד ואת סגנון ה"סטריט" (החלקה על אלמנטים שונים ברחוב כגון ספסלים ומדרגות ולא על רמפות).

יחד עם מולן יש לציין עוד כמה שמות כגון ג'ף קנדל, מארק גונזלס, אריק דרסן, נטאס קאופס, ג'ייסון ג'סי, מאט הנסלי ולנס מאונטיין.

ומה קורה מ 1996 ועד היום? שוב עלייה יפה, הפעם מסתמן שהספורט התייצב אחרי מאבק ארוך, סוף כל סוף כל העולם הבין כי סקייטבורד הוא ספורט לגיטימי ומושך מאד. הוא כולל אומץ, כושר, אינטליגנציה ומחויבות.

כיום יותר ויותר גופים מעוניינים בקידום הספורט כולל רשתות טלוויזיה, גופים ממשלתיים וחברות ענק כגון סוני. רק שלא יהרסו לנו את הכיף והחופש כי זה הדבר העיקרי בסקייטבורד, הוא נולד להיות ספורט מאושר וחופשי שהמילה "חוקים" בשבילו היא הקללה הכי גדולה.

סגנונות סקייטבורד

"סטריט": הסגנון הפופולרי היום, כולל החלקה וקפיצה מעל מכשולים שונים כגון: ספסלים, מדרגות, החלקה על מעקים או כל דבר הנקרא בדרכו של המחליק.
תחרויות "סטריט" מתקיימות בדרך כלל במתקן (סקייטפארק) שמדנה אובייקטים מהרחוב.

"וורט": סגנון פופולרי מאוד בעבר קצת פחות היו. הכוונה ב"וורט" היא לרמפות ענק, מעל ל-4 מטר שעליהם מבצעים תרגילים מדהימים וקפיצות ענק כולל סלטות.

פריסטייל: סגנון שלמעשה "פשט רגל" והוטמע בסגנון ה"סטריט". הפריסטייל כלל תרגילים מאד מורכבים טכנית כגון עמידות ידיים והיפוכים (פליפים) שונים של הסקייטבורד אך מבוצעים בעמידה די סטטית על שטח קטן.

סקייטרים בולטים בעולם הסקייטבורד המקצועי

אריק קוסטון: מלך הסטייל והשילוב בין טכניות גאונית ותרגילים גבוהים וקשים. קידם את הספורט גם מבחינה תדמיתית.

טוני הוק: המלך והקיסר יחדיו. הפך את הספורט לפופולרי ולמפורסם, השתתף בסרטים ופרסומות. המציא המון תרגילים ב"וורט" וניצח אינספור תחרויות. יש לו אפילו משחק מחשב על שמו. יש שאומרים כי הלך רחוק מידי עם מסחור הספורט.

רודני מולן: אלוף העולם הבלתי מעורער בסגנון "פריסטייל", ממציא של מאות תרגילים. שינה את צורת הסקטבורד לכפי שמקובל כיום ושינה את פני הספורט לנצח. תודה לך רודני!

פרנקי היל: למרות ששמו פחות שגור בפי מחליקים, במיוחד הצעירים, פרנקי היל היה הראשון שלקח את בסקייטבורד לכיוון אקסטרימי במיוחד על ידי קפיצת 16 מדרגות, החלקה על מעקות ענקיים ונסיעה במהירות רבה מאד. ממשיכי דרכו הם פאט דאפי ו ג'יימי תומאס שהעלו את הרף כל פעם. כיום תרגילים אלו נחשבים כסטנדרט אבל הם היו הראשונים לשבור את הפחד.

סקייטרים בולטים בישראל:

רובי עדי (37): מנהל מועדון הרולר והסקייטבורד הישראלי, אלוף ישראל בעבר, מקדם הספורט לאורך דורותיו.

יוסי שאול: מחליק ה"וורט" הישראלי הטוב בכל הזמנים, זכה במקום 32 באליפות העולם בגרמניה.

גיא נילס (30): סקייטר כריזמתי ומוכשר, הביא את ה"סטריט" לישראל והעלה את הרמה הכללית. כיום משמש כ מנהל קבוצת המחליקים של רשת חנויות הגלישה והסקייטבורד "בורדרליין".

אבי לוזיה (26): גדול הסקייטרים בישראל עד היום, מתפרסם בסרטים ומתחרה בחו"ל, מקום תשיעי בעולם לשנת 2002 ואלוף ישראל מספונסר על ידי רשת חנויות "בורדרליין" ונעלי DC.

מוטי שטרנפלד(19): כישרון נדיר בסקייטבורד ישראלי, זוכה תחרות "רד בול" לשנת  מספונסר על ידי רשת חנויות הסקייטבורד והגלישה "בורדרליין".2003 וחברת הביגוד JNCO.

בועז אקינו (22): סקייטר אדיר עם סגנון מושלם, מנסה עכשיו את צעדיו הראשונים בחו"ל וכולנו תקווה כי יצליח שם. מספונסר על ידי "רד בול", VON ZIPPER, GLOBE ו-"לייטוייב".

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב telegram
טלגרם
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב email
אימייל

כתבות נוספות

סקייטפארק אופניים פתח תקווה כל הרמפה
מגזין אדרנלין

איפה נכנסת המיני ראמפ בכל הסיפור הזה? | אדרנלין (2006)

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | שי גיטרמן (26/07/2006) | פעם היו היה הפריסטייל, סלאלומים וכל מני דברים מטופשים (אבל כיפים), אח"כ הגיעו הבריכות והוורטים, אח"כ הגיע תור הסטריט והיום הכל מעורבב וכולם עושים מה שבא להם. אז איפה נכנסת המיני ראמפ בכל הסיפור הזה ?

המשך למאמר >>
מגזין אדרנלין

דני ויי ודה וון סונג זוכים בפרס "קטע הוידיאו הטוב ביותר" של TWS | אדרנלין (2006)

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | ליאור צלרינג (14/06/2006) | זה לא סוד שסרטי הוידיאו שחברות סקייטבורד מוציאות כל שנה חשובים להן מאד.הם חשובים בגלל שהן מייצגים את הטים במלואו

המשך למאמר >>
מגזין אדרנלין

פה זה כי טוב? | אדרנלין (2006)

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | שי גיטרמן (13/05/2006) | ב-3 שנים האחרונות התחילו לזרום לישראל טיפין טיפין חבורות של סקייטרים, גולשים, צלמים ועורכי מגזינים מחו"ל כדי לראות ולטעום מה הולך פה בסצנה

המשך למאמר >>
מגזין אדרנלין

סשן של טים ZION ברעות | אדרנלין (2006)

מאמר זה פורסם לראשונה במגזין אדרנלין | שי גיטרמן (02/02/2006) | טים ZION החליט לבקר בעיר רעות ולחקור את קצת הספוטים ביישוב. לא על כל סשן סקייטבורד אני יושב וכותב פה, אבל בסשן הספציפי הזה היה בו משהו מיוחד

המשך למאמר >>

האם הביקורת עזרה לך?

לדירוג לחץ על הכוכב

דירוג ממוצע 0 / 5. מספר מדרגים 0

בינתיים אין מדרגים, בואו להיות הראשונים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *