מיני ראמפ – אמנות אבודה?

המיני ראמפס הם בעצם רמפות חצי צינור שההבדל הגדול ביניהן לרמפות ה"וורט" הוא הגודל, רמפת וורט "תקנית" (כמובן שאין תקן מחייב) היא בגובה 4.2 מטר.על מנת לנסוע וורט, סקייטר צריך להתאמן הרבה, הרבה מאד עד שהוא מבין את השיטת הקפצה, את העבודה מול הקופינג, ליפול נכון, נסיעה על טרנזישיין של 90 מעלות ועוד ועוד…

הוורט היא למעשה עולם אחר שדורש מהמחליק להיות טוטאלי לגביו, אין כמעט דוגמאות לסקייטר וורט שהיה מעולה גם בסטריט (כאשר הכוונה להחלקה ברחוב ולא לסקייטפארק) חוץ מאולי דני ויי וסטיב קאבלרו (לא לצחוק) שני סקייטרים שידועים בוורסטליות שלהם ממתקן למתקן, סקייטר נוסף הוא עומר חסן שאומנם שולט בוורט ובתחרויות פול וסטריט, אולם מעולם לא נראה מחליק ברחובות ארה"ב ונותן בקסייד טיילסלידים ביג ספין אאוט (או משהו בסגנון בכל מקרה).

אולם בנושא של המיני, דווקא הדוגמא הפוכה, רוב מחליקי המיני הטובים בעולם היו מחליקי סטריט מצוינים עם יכולות מוכחות בפארקים, ודווקא מחליקי הורט לא ממש הצליחו מצד אחד, או התעניינו מצד שני. ברשימת מחליקי המיני הטובים בכל הזמנים אפשר למקם את גרשון מוזלי, צ'ט תומאס, פאט דאפי, קארמה סטוצף, דה וון סונג ועוד רשימה של מחליקי סטריט שטחנו מעקים, מדרגות, קרבים ולדג'ים ועדיין היה להם את ה"טאץ'" להגיע לקיר של מיני ולהתעלל בו כמו שצריך.

למרות הפופולריות של המיני בקרב מחליקי הסטריט, לא היו הרבה תחרויות מיני בעולם נראה כאלו המיני ראמפ משמשות יותר כצעצוע לאימונים מאשר כדיספלינה שיש להשקיע בה.

תחרויות הסטריט תפסו את מירב תשומת הלב ואחריהן תחרויות הוורט, אולם בזמן האחרון אנחנו עדים ליותר תחרויות מקוריות שמתחילות להתבסס כגון תחרויות BOWL (פולים) של קוויקסילבר באירופה ותחרויות דומות בארה"ב וגם תחרויות מיני.